Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

     
 

להקות הבידור - להפוך להיות מקצוען, מאת: הדר פישר

 להקות הבידור של רוני אטיאס -

הדרך הטובה להפוך למקצוען בעולם הבידור 

מאת הדר פישר - מנהלת בידור

 

להבדיל מרוב האנשים שמגיעים לבידור, אני לא הייתי ילדת צוות בידור ומעולם לא חשבתי על להגיע לשם.

מגיל 10 בערך רקדתי בחוג ג'אז ממוצע ולמדתי משחק בבית הספר במגמת תיאטרון. אף פעם לא חשבתי לעשות עם זה כלום, תמיד זה היה נראה לי כתחביב, אפילו כשהלכתי לאודישנים של תיאטרון צה"ל למרות שעברתי את כל השלבים חתמתי וויתור, כי זה לא היה נראה לי כזה זוהר ומספק.

לקראת סוף כיתה יב' רוני אטיאס, חבר טוב של מנהל הלהקה בה רקדתי, בא לראות את בנות הלהקה רוקדות כדי לגייס עובדים לחברת ההפקות שלו. לא חשבתי יותר מדיי ופשוט רקדתי, לא תיארתי לעצמי שיקרה עם זה משהו או שייקחו דווקא אותי מכל הבנות. עברו שבועיים ולא דיברו על הנושא. לאחר שבועיים וחצי הודיעו לי שאני מוזמנת להצטרף לצוות הבידור בעוד 3 ימים. זה היה כל כך מוזר, לא ידעתי איך לאכול את זה, אבל בכל מקרה לא יכולתי כי עוד נותרו לי בגרויות. באותה תקופה התחלתי לבנות את כלל הריקודים והסצנות במופע הסיום בבית הספר. יום למחרת קיבלתי טלפון נוסף מטעם רוני אטיאס הפקות ושוב דיברו איתי על תחילת עבודה מיידית. סיפרתי להם על הבגרויות וסיכמנו שאחרי הבגרויות אתחיל לעבוד באחת מלהקות הבידור בים המלח. אמרתי כן. לבגרות האחרונה שלי הגעתי עם מזוודות וסיימתי אותה כמה שיותר מהר כדי להספיק לאוטובוס לים המלח, עזבתי את הפקת מסיבת הסיום, את החבר, החברות והכי חשוב - את הילדות... הייתי ילדת מושב מפונקת וביישנית, כולם אמרו שאני לא אסתדר ואחזור אחרי יומיים, כולל אמא שלי. כל הנסיעה לים המלח ניסיתי לחשוב על הכל, ילדה בת 17 שעוזבת את השגרה והולכת לקראת משהו שונה ומיוחד, משהו שכמעט אף אחד לא יכול לעשות, אבל הראש שלי נשאר ריק ולא הצלחתי לחשוב על כלום. הגעתי לים המלח, ראיתי אנשים עושים חזרות על הבמה, ניסיתי להסיק מסקנות אבל עדיין הייתי בהלם. היו איתי עוד שני אנשים שבאו מהאזור שלי, נכנסנו לתקופת חזרות אינטנסיבית ותוך מספר ימים למדנו את כל הריקודים של המופע "החתונה של הבת שלי". הודיעו לנו שרק אחד משלושתנו התקבל והיינו צריכים להציג למנהלים הרשתיים - שמעון מלכה וגיא אברהם את הריקודים שלמדנו כדי שיוכלו לבחור מי יישאר. היו איתי רקדנית ורקדן מעולים - לא חשבתי שיש לי סיכוי, אבל לבסוף אמרו לי שאני נשארת ואחרי מספר שיחות נשאר איתי גם הרקדן. נכנסתי לצוות "גולדן טוליפ ים המלח" עם פחדים וחששות. הייתי ילדה מאוד ביישנית וחסרת ביטחון עד רמה שלא יכולתי להסתכל לאנשים בעיניים. מנהלת הצוות קיבלה אותי בחום, והראתה לי את המלון. בלי יותר מדי דיבורים היא הכניסה אותי לחדר הלבשה, הלבישה ואיפרה אותי ויצאנו יחד לפעילות שנקראת "היו זמנים"- הפעילות שדורשת הכי הרבה מרץ, אנרגיות והפעלת אורחים. לא מצאתי את עצמי ומאוד חששתי מההמשך. עם הזמן התחברתי עם הצוות ולמדתי את העבודה והכי חשוב, אהבתי אותה. להקת הבידור בים המלח התגלתה לי כמשפחה אחת גדולה, כולם אוהבים את כולם, ובגלל שאין שם משהו אחר חוץ מהבידור, הגיבוש שם הוא יוצא דופן; אתה חי את הבידור, כואב אותו וצוחק אותו. הצבתי לעצמי מטרה להגיע לאילת - והשגתי אותה. אחרי שלושה חודשים נפלאים, מדהימים ומלמדים עברתי לאילת והגעתי לצוות הבידור במלון מג'יק פאלאס- אותו ניהל איתי מלכה, חבר טוב שלי מבית הספר, מהימים בהם הופענו יחד בלהקות אירועים והפקות.

תוך שבוע התחלתי להופיע בעוד שתי הפקות - "גריז" ו-"פינוקיו". רכשתי שם חברים, הופעתי בכל בתי המלון, אהבתי לעבוד בכל רגע נתון, השתוקקתי לבמה, לחיוך של האורחים, למחיאות הכפיים ולהערצה והבנתי שזה המקום שלי. לא התגעגעתי הביתה ולא חשבתי על המרכז, כל מה שהיה איכפת לי זה בידור בידור ובידור. הגיוס התקרב והתקרב והרגשתי במבוי סתום. שבוע לפני הגיוס חזרתי הביתה והבטחתי שאחזור.

בצבא הייתי ממש מורעלת. שירתי כתצפיתנית, מוקמתי על הגבול, מנעתי חדירות ופיגועים, יצאתי לפיקוד מוקדם, הייתי בהדרכת טירונים, והיציאות הביתה היו פעם בשלושה שבועות. כל זה הודות לבידור ולעבודה אצל רוני אטיאס. הבידור חישל וביגר אותי, הפך אותי לאדם עצמאי, יצירתי, מפותח, אדם אחר ממה שהייתי. כל השירות נשמתי את הבידור, הייתי עושה שמירות ומריצה את המחזות בראש, עושה לכל הפלוגה אירובי, היה לי אופי של מצטיינת, תמיד להיות הכי טובה, כמו שלמדתי אצל רוני. כל השירות שלי ניסו לשכנע אותי לצאת לקצונה ולחתום קבע, אבל בגלל הציפייה החזקה לחזור להפקות הבידור סירבתי בתוקף להצעה אחר הצעה, לא משנה מה היה הסכום והתנאים, רציתי לחזור לבידור למרות שפחדתי שזה לא יהיה אותו הדבר.

כבר חודשיים לפני השחרור יצרו איתי קשר מהחברה, סיפרו לי על פרויקט חדש שנקרא ה"שמיניה"- 8 אנשי במה מקצועיים שיופיעו בכל מלונות רשת פתאל. ההצעה קרצה לי ומייד התלהבתי והסכמתי. תכננתי להיות בחפש"ש חודש, להשתחרר ואז לרדת לאילת, אבל התוכניות השתנו. היה לי חודש של חפש"ש, ביום הראשון הרגשתי שאני חסרת מעש וזה שיגע אותי, הרמתי טלפון לאיתי מלכה שבזמנו היה מנהל בידור רשתי בחברה וסיכמנו שאני באה למחרת. אחרי יומיים של חפש"ש חזרתי לאילת. הייתי אשת צוות בגולדן טוליפ קלאב. היה לי קשה לחזור, האנשים לא היו אותם אנשים, הגעתי בתקופת חורף קשה ופחדתי לגבי ההמשך. לא משנה מה היה תמיד שאפתי להיות הכי טובה ועשיתי הכל מכל הלב. התחלתי לעלות הפקות ולספור את הזמן עד ש"השמינייה" תתחיל. נכנסנו ל"שמיניה" , עדי ז'אנו-שהייתה המנהלת האומנותית בחברה לקחה על עצמה את האחריות לנהל את השמינייה. בלעדיה השמינייה לא הייתה מגיעה לרבע מהרמה המקצועית הגבוהה אליה היא הגיעה. עדי היא מנהלת ואדם לדוגמא; אנושית, מנהיגה, מקצועית, פרפקציוניסטית ופשוט דוגמא אישית לכל אדם ומנהל. היא המנהלת ה"אידיאלית". הופענו ב-5 בתי מלון באילת, זה היה נע בין 3-5 הופעות ביום, עניין לא קל כי היינו צריכים לסדר במות וסטים בכל המלונות, לעשות העברות סטים בזמן קצר וכמובן גם חזרות. עם הצלחת ''השמינייה'' הבנו שזה הזמן לעשות את המהפך גם אצל שאר אנשי הבידור, להכשיר אותם מקצועית ולהעלות אותם על במה יותר ויותר. לאחר עבודה קשה של ימים ולילות, בהם עדי ז'אנו לא ויתרה ולילה אחר לילה השקיעה באנשים כדי שיוכלו לעלות את ההפקות ולהוכיח לעצמם שגם הם יכולים, ראינו כיצד אנשים שהגיעו עם כישרון לריקוד או משחק אבל בלי ידע מקצועי אמיתי - הפכו לרקדנים ושחקנים מדהימים. האמרה "עבודה קשה משתלמת" הוכיחה את עצמה.

אחרי התקופה ב'שמינייה' הגיע הזמן שלי להפוך למנהלת בידור. נכנסתי לחפיפה בניהול במלון הגולדן טוליפ קלאב אילת. מאוד חששתי, ילדונת בת 20 שצריכה להחזיק מחלקה שלמה במלון, לקבוע סטנדרטים גבוהים, לשמר אנשי צוות ולגרום להם לאהוב את העבודה, לרצות את הנהלת המלון ואת הנהלת החברה, לעבוד מול מנהלי מחלקות בני 30+ וגם קצת ליהנות...

כיום אני מנהלת הבידור במלון הגולדן טוליפ קלאב אילת, וזו ההצגה העצמית הכי מכובדת ועצומה שהייתה לי עד היום. אני אוהבת את העבודה יותר משאהבתי בתור אשת צוות, שמחה לראות את האנשים שלי מתפתחים ומתקדמים, שואפת לקדם כל אחד ואחד מהם לניהול ולפתח בהם את האהבה להפקות בידור כמו שהיא מושרשת בי.

 מי היה מאמין שילדה בת 17 ביישנית, פחדנית ורקדנית ממוצעת, תוותר על קריירה צבאית, תהפוך להיות מנהלת בידור, ותבין שאין גבול לרצון.

כי כמו שאומרים אצלנו - בידור עושים באהבה, או לא עושים בכלל....

אני ממליצה לכולכם לא לפחד ולהגשים את החלום. מבחינתי, הדרך הכי טובה לעשות את זה היא לעבוד בצוותי הבידור של רוני אטיאס כדי לעבור את כל השלבים שצריך כדי להפוך למקצוען בידור - התפתחות, התבגרות, התמקצעות, והכי חשוב- עבודה במקצוע שאוהבים...


הדר פישר,
מנהלת הבידור בגולדן טוליפ קלאב אילת. 



לכל הסיפורי הצלחה
 
 
     

פרטי יצירת קשר: מחלקת גיוס (מיכל שור) - טלפון:  03-6213316, מייל: inforo@fattal.co.il | © כל הזכויות שייכות לחברת "רוני אטיאס" "טו גוד טו בידור בע"מ" | מפת האתר
עיצוב ובניית האתר: Zeronine | לאתר רשת מלונות פתאל | אירועי עסקים רוני אטיאס